סהר תעשיות שלטים (1986) בע"מ ואח' נ' קלדרון

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב מיום 16.6.11 (כב' השופטת רחל ערקובי) לפיה נדחתה עתירת המבקשים לסילוק על הסף של התובענה שהגיש המשיב נגדם (ונגד המשיבים הפורמאליים 2-4) על סך 120,043 ₪ מחמת היעדר עילה.

במסגרת ההחלטה נדחתה התביעה על הסף כנגד המשיבים הפורמאליים 2 ו-3 בהעדר עילה.

ההחלטה ניתנה במסגרת תובענה שהגיש המשיב לתשלום שכרו בגין עבודה שביצע עבור המשיבה הפורמאלית 4, אשר המבקשת והמשיבה הפורמאלית 2 היו בעלי מניות בה (במועדים שונים). המבקש 2 הינו בעל השליטה במבקשת 1 והמשיב הפורמאלי 3 הוא בעל השליטה במשיבה הפורמאלית 2.

המבקשים טענו בין היתר כי גם אם יוכחו העובדות המפורטות בכתב התביעה לא תקום עילת תביעה נגדם, משום שמבוקשת 'הרמת מסך כפולה' - בין משיבה פורמאלית 4 שהעסיקה את המשיב לבין המבקשת, ובין המבקשת למבקש 2. כל זאת שעה שתקופת העסקתו של המשיב על ידי המשיבה הפורמאלית 4 הסתיימה לפני שהמבקשת רכשה את מניות המשיבה הפורמלאית 4.

לטענת המבקשים, ההחלטה נשוא הבר"ע סותרת החלטה קודמת שנתן בימ"ש קמא אשר הבהירה כי כי כתב התביעה אינו מגלה נגדם עילת תביעה. לטענתם, גם הודעת הפרטים הנוספים שהגיש המשיב לצורך קיום ההחלטה הקודמת הנ"ל אינה כוללת תאריכים ולא מוזכר בה שמו של המשיב כלל, והיא אינה מגלה כלפיהם עילת תביעה ופוגעת בסופיות הדיון.

בנוסף טענו המבקשים כי התביעה מתבססת על הליך קודם שהגיש המשיב כנגד המשיבה הפורמאלית 4 בה ניתן פסק דין לטובת המשיב בהעדר התייצבות, והלכה פסוקה היא שאין בפסק הדין שניתן בהעדר כדי לשמש נגד נתבע שלא היה צד לתביעה הראשונה.

כמו כן לטענתם בית המשפט התעלם בהחלטתו נשוא הבר"ע מנימוקים נוספים שהיו לפניו ובהן טענותיהם בדבר שיהוי הטעיה ועוד.

לטענת המבקשים התוצאה שנתקבלה בהחלטה אינה מתקבלת על הדעת שכן בימ"ש קמא דחה את בקשתם לדחיית התביעה נגדם על הסף, ומאידך דחה על הסף את התביעה כנגד המשיבים הפורמאליים 2 ו-3 שכלל לא הגישו בקשה לדחייה על הסף.

דין הבר"ע להידחות, וזאת מבלי לבקש את תשובת המשיבים.

סילוק על הסף של תביעה הוא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. ערכאה קמא סברה שאין מקום לנקוט בצעד כזה, מדובר בהחלטה סבירה על פניה ולא שוכנעתי בנסיבות שיש מקום לתקנה (ראו גם: ע"א 3141/99 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עו"ד פונדמינסקי, פ''ד נה(5) 817).

הלכה היא שבעניינים בהם נדחית עתירה לסילוק על הסף ערכאת הערעור תתערב אך ורק במקרים נדירים (ראו: רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ נ' גיטי אהובים [פורסם בנבו], 18.5.2006).

המקרה דנן אינו נמנה על מקרים חריגים אלה.

החלטת בית משפט קמא הינה החלטת ביניים ומשמעותה המשך בירור ההליך לגופו. ההכרעה בעניין זה אינה סופית ואת הטענות שהעלו בבקשה לסילוק על הסף יוכלו המבקשים להעלות במהלך הדיון עצמו.

מדובר בתובענה כספית ולא ייגרם למבקשים כל נזק שלא יהיה ניתן לתקנו בהוצאות הולמות בעתיד אם יקום צורך בכך. זאת ועוד, אין מניעה להעמיד את ההחלטה לביקורת ערעורית ככל שיהיה בכך צורך בסיום ההליך, ואין מקום לערוך דיון ערעורי בשלב זה (ראו גם: סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984; רע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש [פורסם בנבו], 25.6.07).

אף ספק בעיני אם ההחלטה נשוא הבר"ע - בעניין הניתן לבירור בהמשך ההליך - הינה ממין ההחלטות לגביהן תינתן כיום רשות ערעור, זאת לנוכח סעיף 1(4) בצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה "בעניין שלבי הדיון בהליך".

לציין שההחלטה נשוא הבר"ע אינה סותרת - כפי שטענו המבקשים - את ההחלטה הקודמת מיום 13.1.11 שצויינה בבר"ע בה הורה ביהמ"ש למשיב להמציא פרטים נוספים אך גם קבע כי אין להורות על סילוק התביעה על הסף. ממילא לערכאה דיונית סמכות לשנות מהחלטות ביניים אם יש מקום לכך ובפרט בנסיבות מקרה זה.

על פי תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי בית המשפט מוסמך לדחות תובענה בכל עת וגם ביוזמתו, ועל כן לא היה חייב להמתין ליוזמת המשיבים הפורמאליים 2 ו-3 בנדון (ראו גם: גורן סוגיות בסדר דין אזרחי בעמ' 140).

לאור האמור לעיל ומכוח סמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבר"ע ללא צורך בתשובת המשיבים. אין צו להוצאות. ערבון ככל שהופקד יוחזר למפקידו.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"א, 11 יולי 2011. המזכירות תודיע לצדדים.